שתיקת המרצים
"הארץ" 24 יוני 2008
נשמתו של המדע היא הפתיחות: כל אחד יכול לבוא בשערי האוניברסיטאות כדי ללמוד ולבקר ולהשמיע את רעיונותיו. אין דבר הסותר את מהות המדע יותר מאשר מגבלות על אפשרויות הלימוד, ההוראה והמחקר. מחקר מדעי הוא גם הכלי הטוב ביותר להשגת סובלנות.
מניעת גישה של סטודנטים לאוניברסיטאות והגבלות על חופש תנועתם של מדענים במכללות, כפי שנכפו בשטחים הפלשתיניים הכבושים בידינו - משמעותן שלילה של הזכות הבסיסית הזאת, החירות לחקור וללמוד. אף כי לא האקדמאים יזמו אותה, חובה עליהם להיאבק בה שכן היא מהווה פגיעהבעצם מהותם.
שיקולים של חופש אקדמי חייבים לעמוד מול שיקולי ביטחון גורפים; וזאת בלי להזכיר את הסיכוי להבנה ולסובלנות ביחס לדעותיו של האחר, שהפתיחות המדעית מעניקה.לפני חודשים מספר יזמו פרופ' חוה יבלונקה, ד"ר סנאית גיסיס ופרופ’ מנחם פיש באוניברסיטת תל אביב ואנוכי באוניברסיטה העברית בירושלים פנייה אישית אלמרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות בישראל.
ביקשנו מהם להצטרף למכתב הקורא לראשי ההשכלה הגבוהה בארץ לפעול למען ביטול האיסור הגורף על חופש התנועה שלסטודנטים פלשתינאים בשטחים ומחוצה להם וביטול המגבלות שהוטלו על מדענים מחוץ לארץללמד תקופות זמן רציפות באוניברסיטאות בשטחים.
מתוך כתשעת אלפים פניות ישירות בדואלים לחברי הסגל הבכיר, לגמלאים ולמיעוט בסגל הזוטר, נענו רק 403.
למרות ההיענות הדלה יחסית של חברי הסגל האקדמי בעניין שנוגע לאושיות פעילותם המדעית, המשיכו היוזמים בפנייתם למען התערבות של ראשי המוסדות להשכלה גבוהה ובקריאתם להבטחת החופש האקדמי.
מפליא שעד עכשיו לא מצאו ראשי האקדמיה למדעים וראשי המועצה להשכלה גבוהה זמן להתייחס למעשים שהם לכאורה חלק מהמהות של מקצועם.
פרופ' (בגמלאות) רפאל פלק האוניברסיטה העברית בירושלים
